האלימות במשפחה בישראל: כשקורבנות נשכחות והמחבלים מקבלים הזדמנויות נוספות?
האירוע המחריד בבת ים, בו גבר דקר למוות את אשתו מול עיני בתו, העלה מחדש את השאלות הקשות על טיפול במקרי אלימות במשפחה בישראל. רעות אופק, מייסדת עמותה המסייעת לנפגעות ונפגעי אלימות במשפחה, חזרה לזיכרונותיה הטראומטיים מילדותה, בה ראתה את אביה מנסה לפגוע באמה. היא תוהה, האם מדינת ישראל ממשיכה להעניק הזדמנויות שיקום לאלימים, תוך התעלמות מהצרכים והסבל של הקורבנות?
האלימות במשפחה היא תופעה חברתית נפוצה בישראל, המשפיעה על גברים, נשים וילדים כאחד. סטטיסטיקות מצביעות על עלייה במספר מקרי האלימות, והחברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים רבים בטיפול בתופעה. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר המודעות וההכרה בסבלם של הקורבנות. לעיתים קרובות, הקורבנות מרגישים שקופים ומופקרים, ומתקשים לקבל סיוע ותמיכה.
במקביל, מערכת המשפט והרשויות השונות מתמודדות עם שאלות מורכבות לגבי טיפול באלימים. האם יש להעניק להם הזדמנויות שיקום, גם לאחר שביצעו מעשים אלימים? האם שיקום יכול להציל חיים ולמנוע מעשים נוספים? השאלות הללו מעוררות דיון ציבורי סוער, ואין עליהן תשובות קלות.
רעות אופק טוענת כי יש צורך בשינוי תפיסתי יסודי, המציב את צרכי הקורבנות במרכז. היא קוראת למדינה להגביר את ההשקעה בתמיכה וסיוע לקורבנות, להבטיח את ביטחונם ולספק להם כלים להתמודדות עם הטראומה. בנוסף, היא דורשת משינוי הגישה כלפי האלימים, תוך התמקדות באחריות אישית ובמניעת הישנות המעשים.
המאבק באלימות במשפחה הוא מאבק חברתי הדורש מעורבות של כלל הציבור. יש להעלות את המודעות לנושא, ללמד ילדים על כבוד הדדי ומניעת אלימות, ולספק תמיכה וסיוע לכל מי שנפגע מאלימות. רק כך נוכל לבנות חברה בטוחה יותר, שבה כל אחד מרגיש מוגן ומכובד.
הטרגדיה בבת ים היא תזכורת כואבת לכך שהאלימות במשפחה היא מציאות קשה בישראל. יש לפעול בדחיפות כדי לשנות את המצב, ולהבטיח שלקורבנות האלימות יינתן מענה הולם, ולחשוף את האלימים לאחריות מלאה על מעשיהם.
