האדריכל הגדול של חוק הגיוס: מדוע עליו היה לעזוב את משרד השיכון לפני השר?
הדיון סביב חוק הגיוס וההשפעה הפוליטית של גורמים חרדיים מעלים שאלות נוקבות לגבי תפקידו של 'האדריכל הגדול' של המהלך להסדרת החוק. במאמר זה, נבחן את הטענה המפתיעה לפיה אותו אדריכל היה צריך לעזוב את משרד השיכון לפני השר שמעליו, וכיצד רעש המטוסים והאזעקות אפשר לגורמים מסוימים לדרדר את הפוליטיקה למצב שאיננו מכירים.
המאבק על חוק הגיוס הוא מורכב וטעון, ומשקף את המתחים העמוקים בין הציבור החרדי לשאר חלקי החברה הישראלית. חוק הגיוס, שמטרתו לקבוע את אופן גיוסם לשירות צבאי של בני ישיבות, הפך למוקד עימותים פוליטיים עזים במשך שנים רבות. הניסיונות להסדיר את החוק, שוב ושוב, נתקלים בהתנגדויות ובהתנגשויות אינטרסים.
הטענה המרכזית במאמר הזה היא כי 'האדריכל הגדול' של המהלך להסדרת חוק הגיוס – דמות מפתח במשרד השיכון – היה צריך לפעול בצורה שונה. במקום להמתין להוראות משרד השיכון, היה עליו לעזוב את משרד השיכון לפני השר שמעליו. מדוע? מכיוון שהעזיבה שלו הייתה מסמנת נורמה חדשה של אחריות אישית ומחויבות לציבור, ולא רק לשיקולים פוליטיים צרים.
הסערה הפוליטית והרעש התקשורתי, שנוצרו כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, אפשרו לגורמים חרדיים מסוימים להשתמש בפוליטיקה לצרכיהם, ולדרדר את הפוליטיקה למצב שבו שיקולים אישיים ופוליטיים גוברים על טובת הכלל. הדבר בא לידי ביטוי בהתנגדויות נוקבות לחוק הגיוס, ובניסיונות למנוע את גיוסם של בני ישיבות לשירות צבאי.
הכותב טוען כי 'האדריכל הגדול' של חוק הגיוס, כדמות מוערכת ומשפיעה, היה יכול להוות מודל לחיקוי ולמעודד אחריות אישית וציבורית. עזיבתו את משרד השיכון לפני השר שמעליו הייתה מסמנת מסר ברור לפיו ערכים של שירות ותרומה לחברה חשובים יותר משיקולים פוליטיים צרים.
המאמר מסתיים בקריאה לפעולה, הקוראת לנציגי הציבור לגלות אחריות אישית ולפעול לקידום ערכים של שירות ותרומה לחברה. רק כך נוכל לבנות חברה ישראלית חזקה, צודקת ושוויונית.
